חוקי לשון הרע בישראל: אזרחי ופלילי

לשון הרע בישראל היא הן עוולה אזרחית והן עבירה פלילית מכוח חוק איסור לשון הרע, 5725-1965 (להלן: «חוק איסור לשון הרע»). החוק מאפשר לבתי המשפט לפסוק פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק בפועל, ומכיר באמת שפורסמה לתועלת הציבור כהגנה, אף שההליך הפלילי נדיר בפועל.

מהי לשון הרע בישראל

לשון הרע בישראל מוגדרת בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, 5725-1965. פרסום ייחשב לשון הרע אם הוא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם, לפגוע באדם במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו, או לבזותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו. הדברים חייבים להתפרסם, ולעניין זה החוק מפרש «פרסום» באופן רחב הכולל דברים שבעל פה, בכתב, בדפוס, בציור ובאמצעים אחרים, והם חייבים להתייחס לאדם הניתן לזיהוי. בתי המשפט בישראל קבעו בדרך כלל כי המבחן הוא אובייקטיבי, ולפיו יש לבחון כיצד קורא או שומע סביר ורגיל היה מבין את הפרסום, וכי יש לפרש את החוק באופן המכבד את חופש הביטוי כערך יסוד.

אחריות אזרחית

לשון הרע בישראל נתבעת בעיקרה במסלול האזרחי. חוק איסור לשון הרע רואה בפרסום לשון הרע עוולה אזרחית המזכה את הנפגע בתביעה לפיצויים ולסעדים נוספים. על התובע להוכיח כי הפרסום נכנס בגדר ההגדרה שבסעיף 1, כי הוא פורסם לפחות לאדם אחד נוסף על הנפגע עצמו, וכי הוא מתייחס לתובע. משהוכחו יסודות אלה, קמה האחריות אלא אם כן הוכיח הנתבע אחת ההגנות הקבועות בחוק. בתי המשפט בישראל קבעו בדרך כלל כי גם חברות, ולא רק יחידים, רשאיות לתבוע, וכי הדגש מושם על הפגיעה בשם הטוב ולא על הוכחת נזק כספי, ומכאן שהחוק מתיר פיצויים ללא הוכחת נזק ממשי.

שימו לב: מאחר שחוק איסור לשון הרע מתיר פסיקת פיצויים ללא הוכחת אובדן כספי כלשהו, אף פוסט או הודעה בודדים המגיעים לקהל קטן בלבד עלולים לחשוף את המפרסם לפיצוי משמעותי.

לשון הרע פלילית ועונשים

חוק איסור לשון הרע יוצר גם עבירה פלילית. סעיף 6 קובע כי אדם המפרסם, בכוונה לפגוע, לשון הרע לשני בני אדם או יותר מלבד הנפגע עצמו, עובר עבירה שדינה מאסר של עד שנה אחת. הליכים פליליים מכוח החוק מחייבים את הסכמת היועץ המשפטי לממשלה, או מתנהלים באמצעות מנגנון הקובלנה הפלילית הפרטית המצומצם, ותביעות פליליות אינן שכיחות. הלכה למעשה, לשון הרע בישראל מטופלת ברובה המכריע באמצעות תביעות אזרחיות, וההוראות הפליליות מופעלות לעיתים רחוקות. גופים העוקבים אחר חופש העיתונות ציינו כי עבירת לשון הרע הפלילית קיימת בספר החוקים אך נעשה בה שימוש מועט, כאשר משטר הפיצויים האזרחי משמש כאפיק הסעד המרכזי.

ההגנות

חוק איסור לשון הרע קובע את ההגנות בסעיפים 13 עד 18. הגנת אמת דיברתי שבסעיף 14 חוסה על פרסום כאשר הדבר שפורסם היה אמת והייתה בפרסומו תועלת לציבור, כך שאמת בלבד אינה מספיקה ללא יסוד התועלת לציבור. הגנת תום הלב שבסעיף 15 חוסה על מגוון מצבים המנויים בסעיף זה ובסעיף 16, כגון הבעת דעה על התנהגותו של נושא משרה ציבורית, ביקורת הוגנת, ואמירות שנאמרו מכוח חובה חוקית, מוסרית או חברתית, ובלבד שהמפרסם פעל בתום לב ושהפרסום לא חרג ממידת הסבירות. סעיף 13 מעניק חסינות מוחלטת לפרסומים מסוימים, לרבות אלה שנעשו בהליכי חקיקה ובהליכים שיפוטיים.

סעדים ופיצויים

הסעד האזרחי המרכזי הוא פיצויים. מכוח סעיף 7א, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצויים עד לתקרה הסטטוטורית (כ-NIS 50,000) ללא הוכחת נזק, וסכום גבוה יותר (כפול בקירוב) כאשר בית המשפט קובע שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע. תובע המסוגל להוכיח נזק ממשי רשאי לתבוע פיצויים מעבר לסכומים אלה. בתי המשפט רשאים גם להורות על התנצלות, על תיקון, או על צו מניעה, וסעיף 9 מסמיך את בית המשפט להורות על פרסום תיקון או התנצלות. בתי המשפט בישראל קבעו בדרך כלל כי תקרת הפיצויים הסטטוטוריים מהווה רף מינימלי לפסיקה ללא הוכחת נזק, ולא תקרה מוחלטת לכלל הפיצויים בגין לשון הרע.

תקופת ההתיישנות

יש להגיש תביעת לשון הרע בתוך פרק הזמן שמתירים כללי ההתיישנות הכלליים בישראל. נכון לשנת 2026, תקופת ההתיישנות הרגילה בתביעות נזיקיות אזרחיות מוסדרת בחוק ההתיישנות, 5718-1958, ועל תובעים להתייחס לתביעת לשון הרע ככפופה למסגרת התביעות האזרחיות הכללית הזו, ולהגיש את התביעה בהקדם לאחר הפרסום. מאחר שהדיווח על התקופה המדויקת החלה על לשון הרע עשוי להשתנות, כל מי ששוקל להגיש תביעה צריך לאמת את תקופת ההתיישנות העדכנית לפני הסתמכות עליה. בתי המשפט יישמו בדרך כלל את עקרונות «גילוי הנזק» במקרים שבהם התובע לא יכול היה לדעת באופן סביר על הפרסום במועד התרחשותו.

לשון הרע ברשת

לשון הרע המתפרסמת ברשת מטופלת מכוח אותו חוק איסור לשון הרע החל על פרסומים בדפוס ובשידור. פוסטים ברשתות החברתיות, תגובות, בלוגים והודעות עשויים כולם להוות פרסום לשון הרע אם הם עונים על ההגדרה שבסעיף 1 ומועברים לצד שלישי. בתי המשפט בישראל קיבלו בדרך כלל סמכות שיפוט בתביעות לשון הרע מקוונות כאשר שמו הטוב של התובע בישראל נפגע וניתן להמציא את כתב התביעה לנתבע, לרבות במקרים הכרוכים בתוכן המתארח בשרתים זרים. שאלות הנוגעות לאחריות הפלטפורמה והמתווכים טופלו באמצעות הפסיקה ולא באמצעות חוק ייעודי אחד, ותובע פונה בדרך כלל כלפי הכותב של התוכן הפוגעני, תוך איסוף צילומי מסך וראיות נוספות מאותה עת המעידות על הפרסום.

שימו לב: שיתוף או העברה של פריט המהווה לשון הרע עשויים כשלעצמם להיחשב לפרסום חדש, כך שהעלאה מחדש של אמירתו של אדם אחר עלולה ליצור חשיפה עצמאית מכוח החוק.

כיצד מגישים תביעת לשון הרע

רוב תביעות לשון הרע בישראל הן תביעות אזרחיות המוגשות לבית משפט השלום, הדן ברוב התביעות הכספיות, כאשר עניינים גדולים יותר עשויים להגיע לבית המשפט המחוזי. התובע מגיש כתב תביעה המפרט את הפרסום, את האופן שבו הוא מזהה את התובע, ואת הפיצוי או הסעד האחר המבוקש, והנתבע רשאי לטעון אחת ההגנות הקבועות בחוק. תובעים רבים פותחים במכתב התראה המצטט את החוק משנת 1965 ומבקש תיקון, התנצלות או הסרה, בטרם פתיחת ההליכים. הליכים פליליים, ככל שהם ננקטים כלל, מחייבים בדרך כלל את מעורבות היועץ המשפטי לממשלה או מתנהלים באמצעות מסלול הקובלנה הפרטית המצומצם, המשקף עד כמה נדיר השימוש במסלול הפלילי.